אני מונה אבו ריא ואני מרפאה בעיסוק במכבי שירותי בריאות.
אחד הנושאים המשותפים לכל סוגי הטיפולים בהתפתחות הילד וגם בקרב ילדים מבוגרים יותר, הוא התפקיד של ההורה בטיפול. ההורים הם סוכני שינוי, וככה אנחנו מתייחסים אליהם.
אם לא נקבל את שיתוף הפעולה שלהם, ההסכמה על המטרות, הדרך ובכלל, האתגרים הקיימים גם ככה – יתעצמו ויהפכו את הטיפול לבלתי אפשרי.
על נושא זה בחרתי לדבר בוובינר שערכה מכבי שירותי בריאות למטפלים ומטפלות בעולמות התפתחות הילד.
חשוב מאד בעיני להבין את מקומם של ההורים בטיפול התפתחותי.
ההורים הם לא ניצבים במחזה, הם מרכזיים, מתווכים, סוכני שינוי כאמור.
את ההרצאה התחלתי בתיאור סגנונות הורות שונים והשפעתם על הקשר עם המטפל. דברתי על מודל "המשפחה במרכז" הרואה לא רק את המטופל אלא גם את בני המשפחה שלו כרלוונטיים להתקדמות הטיפולית שלו.
סיפרתי על על הברית הטיפולים שיש לנו עם ההורים, על העובדה שמבחינתנו הם הצלע השלישית בטיפול וגם תארתי את ה"חוזה" הלא כתוב שיש בינינו לאורך כל הטיפול, הכולל בעיקר – הקשבה והבנה.
בסוף הוובינר העלתי תיאור מקרה, של טאיסיה, ילדה בת שנתיים שהיתה פגה, סיפרתי את סיפורה ונתתי לאמא שלה, אירנה, לספר את הסיפור ואת התהליך שעברה ביתה במרכז שלנו להתפתחות הילד – בעיניים שלה.
היה מרגש ועוצמתי ונתן הרבה מאד למשתתפים והמשתתפות בוובינר, שראו ושמעו גם את הצד של הורה המטופל.
אירנה סיכמה את דבריה המרגשים במשפט: "מה שחשוב זו התקשורת הבין אישית. לדבר, לשתף, ולרצות בהצלחתו של הילד, אבל רצון מהלב – לשמוח באמת מכל הישג הכי קטן כי כשזה באמת מהלב – זה מורגש גם להורה ובעיקר לילד".
